החלטה בתיק ת"א 48915-12-10

מבוא

1.         עניינה של החלטה זו היא בבחינת השאלה, האם הומצאה התביעה כדין לנתבעת 1.

2.         בכתב התביעה נטען, כי ביום 24.6.05 חתם התובע על חוזה לרכישת דירה בנתניה הידועה כגו"ח 8258/18/03 על פיו מכרה לו הנתבעת 1 דירה. התובע טוען, כי מספר חודשים לפני הגשת תובענה זו ביקש למכור את הדירה, אז גילה כי לדירה אין היתר בניה.

הנתבע 2 ערך את הסכם המכר וייצג את שני הצדדים לעסקה, כאשר בהתאם לסעיף 17 להסכם נקבע, כי כתובת הצדדים לחוזה הינה כאמור במבוא, שם הוגדרה כתובתה של הנתבעת 1, שהינה תושבת חוץ, אצל הנתבע 2.

3.         התובע המציא את כתב התביעה לשני הנתבעים אצל הנתבע 2.

4.         ביום 28.11.11 התקיים קדם משפט ראשון, אז הודיע הנתבע 2 כי הוא אינו כתובת להמצאה כדין לנתבעת 1 והצהיר לפרוטוקול כדלקמן:

" אני אומר שיש ניגוד אינטרסים ביני לבין הנתבעת 1. אם הייתי מקבל את זה באופן רשמי לנתבעת 1 אז הייתי יכול למסור לה. לא שהיא לא יודעת היא יודעת שיש הליכים משפטים אבל אני באופן רשמי לא יכולתי למסור לה. אני יודע איפה היא גרה. אני לא אתן את הכתובת כי אסור לי למסור את הכתובת." (הדגשה הווספה -  א.ר.ב.)

התובע טען, כי ההמצאה לנתבעת 1 אצל הנתבע 2 הינה המצאה כחוק, זאת מאחר וכתובתו של נתבע 2 נמסרה ככתובתה של נתבעת 1 בהסכם ומכיוון שהוא זה ששימש כעורך דינה בהסכם נשוא התובענה. 

התובע ביקש לראות את ההמצאה כהמצאה כדין למשיבה 1 והפנה להלכה בעניין ע"א 23/83 סוזן ריטה יוחימק ואח' נ' תרז קדם ואח' פ"ד, לח, חלק רביעי, תשמ"ד/תשמ"ה 1984 (להלן: " עניין יוחימק").

5.         הנתבע 2 מסר הודעה, בה ציין כי הוא מתנגד לכך שיראו במסירה לידיו של כתב התביעה לנתבעת 1, כהמצאה על פי דין.

לטענתו, משהסתיים הטיפול בהסכם ברישום הנתבע בטאבו, הושלמה עסקת המקרקעין וחדל ייצוגה של הנתבעת 1 על ידו. לטענתו, האמור בהסכם אינו מתייחס למסירת כתבי טענות ובוודאי לא בתקופה בה חדל לייצגה.

לטענתו, בנסיבות כאן אין תחולה להלכה שנקבעה בע"א 23/83 בעניין יוחימק עליה מבקש התובע להסתמך.

לטענתו, בנסיבות התובענה דנן, הוא אף מנוע מלייצג את הנתבעת 1 שכן הוא בעצמו בעל דין באותה תובענה.

6.         התובע, בתגובתו, טוען כי יש לראות בכתובתו של נתבע 2 ככתובת למסירת כתבי בי דין של הנתבעת 1 וכי יש להבחין בין מען למסירת כתבי בי דין לבין סוגיית הייצוג בבית משפט.

התובע טוען, כי תכלית הזמנה לדין היא להביא לידיעת הצד למשפט את קיומו, כאן אין מחלוקת כי המשיב 2 יידע את המשיבה 1 בדבר ההליכים נגדה והיא יודעת על קיומם גם אם באופן "לא רשמי". לטענתו יש להורות למשיב 2 למסור את כתובתה של המשיבה 1.

התובע אף טוען בתגובתו כי התקנה הרלוונטית לעניין זה הינה תקנה 483(א) לתקנות סדר הדין האזרחי לעניין "מורשה הממונה על המקרקעין" ומפנה לע"א 403/64 לוינסון נ' חברת בית תמר בע"מ, פ"ד יט(1) 108.

7.         במסגרת תשובתו לתגובת התובע, מסר הנתבע 2 כי כיום הוא אינו בקשר רציף או קבוע עם נתבעת 1, אינו משמש כעורך דינה, מיופה כוחה או מורשה מטעמה. לשיטתו, המצאה לעורך דין לשעבר של בעל דין שחדל להיות עורך דינו בעת ההמצאה אינה המצאה כדין.

            נתבע 2 טוען כי לא המציא לנתבעת 1 את כתב התביעה.  יחד עם זאת, ציין בתגובתו כך:

".. הנתבע, בהגינותו, למרות טענותיו כמפורט לעיל ולמרות שאינו עורך דינה של הנתבעת מס' 1 ואינו מורשה שלה, ועוד בטרם ניתנה החלטת בית המשפט הנכבד בקשר עם סוגיית ההמצאה כדין ושאלת סמכות של הנתבע לקבל כתבי בי דין בשם הנתבעת מס' 1 - שלח לנתבעת מס' 1, לכתובת האחרונה הידועה לו בצרפת, מכתב אליו צירף את כתב התביעה ואולם יובהר כי לנתבע לא ידוע פוזיטיבית כיום האם הכתובת המצויה ברשותו היא כתובתה המעודכנת ומאז משלוח המכתב ביום 30/11/11 לא קיבל ממנה כל התייחסות בנדון".